<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"א ח"ו</h1>
<h2>דף עב.</h2>
דין הבא במחתרת הוא נדון על שם סופו שאם היה בא בעל הבית כנגדו היה הגנב הורגו והבא להורגך השכם להורגו. ואם ברור לבעל הבית שהגנב אפילו שיעמוד כנגדו להציל ממונו שלא יהרגנו כגון שהגנב אביו אינו רשאי להורגו זולתי אם ברור לו לבן שאין לו שלום עמו ובודאי אם יעמוד כנגדו יהרגנו אז מותר להורגו. אבל אם הגנב בנו מותר להורגו זולתי אם ברור לו שיש לו שלום עמו בענין שאם יעמוד כנגדו שלא יהרגנו ואז אינו רשאי להורגו וכל שכן באדם אחר שבא במחתרת לגנוב שמותר בעל הבית להורגו זולתי אם ברור לו שיש שלום עמו כל כך שאם יעמו' כנגדו להציל ממונו שלא יהרגנו ויכול להורגו בין בחול בין בשבת אע"ג דבשאר חייבי מיתות בית דין אין הורגין בשבת ויכול להורגו בלא התראה. ודוקא במחתרת כלומר שחתר ולא נכנס אלא דרך מה שחתר כי בודאי אחר שמסר נפשו כל כך אדעתא דהכי עביד שאם יקום כנגדו בעל הבית יהרגנו אבל נכנס דרך הפתח ומצאו בגגו ובקרפיפו ובחצרו אינו רשאי להורגו אלא א"כ התר' עליו בעדי' ויאמר לו ראה שאעמוד כנגדך ואהרוג אותך ויקבל התרא' הגנב ויאמר על מנת כן אני עושה תעמוד כנגדי אהרוג אותך אבל בלא התראה אם הרגו נהרג עליו כך פשוט בסנהדרין וכן פירש רבי שלמה. ועוד פשוט ובא במחתרת ששבר כלים אם הוא בענין שבעל הבית היה לו רשו' להורגו פטו' הגנב מלשלם ואם לאו חייב לשלם. ואם הוציאם והם בעין חייב לשלם אפילו שהיה בענין שהיה רשאי להורגו בעל הבית. ואם הוציאם ואחר כך נשברו יש מן הפוסקים שכתבו שחייב לשלם וכן כתב הרב רבינו משה בר מימון [בפיה"מ] ויש מהם שפסקו שפטור כמו אם שברן בשעה שבא במחתרת וכן כתבו התוספות. ובעל הבי' יכול להורגו כמו שכתבתי או שאר אדם כי רשות יש לכל להורגו בין בחול בין בשבת ובכל מיתה שיכולין להורגו וכן כתב הרמב"ם ז"ל [פ"ט גניבה ה"ז]. השופך מי בורו ואחרי' צריכין לו אסו' כך פשו' ביבמות מסתבר' דאי בעי למשפכינהו מעכבין עליה ויהבינ' להו בתר הכי משמתי' ליה משו' בל תשחית ואי איתרו ביה למלקו' מלקין לה עד כאן.
